בסמך: מכתבך אלי מיום 7.4.04

אני מתכבד להמציא את עמדת משרד התעשייה המסחר והתעסוקה לקראת הדיון של הועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה הצפוי להתקיים ביום 2.5.04. אודה לך על העברת עמדתנו לפרופ' יצחק זמיר ולחברי הועדה הנכבדים.

עיקרי העמדה

1. המשרד סבור שמערכת בתי הדין לעבודה ממלאת פונקציה חיונית למערכת יחסי העבודה בישראל, הגם שיש בה מרכיבים טעונים תיקון, לאור הניסיון המצטבר מאז הקמת בתי הדין בשנת 1970. גישתנו העקרונית היא שבחינת השינויים המבניים במערכת רגישה זו חייבת להיעשות בזהירות ומבלי לפגוע אגב כך במה שאינו טעון תיקון, וזאת על פי ידע מוכח - בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ו"כל המשנה, ידו על התחתונה".

2. להלן השינויים המוצעים על ידינו:

א. השתתפותם של נציגי הציבור כחברי מותב תוגבל להליכים בסכסוכים שארגון עובדים או ארגון מעבידים מעורב בהם, לרבות סכסוכים קיבוציים וסכסוכי הפרט שארגון העובדים מאמץ אותם (להלן – סכסוכים ארגוניים); בכל יתר הדיונים ישב שופט מקצועי כדן יחיד.

ב. בסכסוכים שאינם ארגוניים תהיה לשופט בית הדין לעבודה סמכות לבקש חוות דעת מנציג ציבור שיקבע בשל מומחיות מיוחדת שלו, בין לפי בקשת צד ובין ביזמתו, וזאת על חשבון בית המשפט.

ג. בכל סכסוך שאינו ארגוני יונהג ערעור ברשות לבית המשפט העליון; בסכסוכים ארגוניים תיוותר הביקורת השיפוטית המוגבלת של בית המשפט העליון בישבו כבג"ץ.

ד. ייקבעו כללים מחייבים לעניין הכשרת נציגי ציבור, שפרטיהם ייקבעו לאחר שהוועדה תזמין ותשמע הצעות בעניין זה.

דברי הסבר

ההצדקה לקיום מערכת נפרדת של בתי דין לעבודה מקורה בשני מאפייניה הבאים: נגישות יחסית גדולה יותר לתובעים; מומחיות מיוחדת ביחסי עבודה.

ככל שמדובר בעובד האינדיבידואלי, טיעון הנגישות נחלש עם השנים, וזאת בשל שתי התפתחויות מקבילות: בתי הדין הכלליים הגמישו את דיני הפרוצדורה ודיני הראיות שלהם; בתי הדין לעבודה נהיו יותר פורמליסטיים וגם העומס בהם גדל. מבחינה זו מתכנסות שתי מערכות השיפוט זו לעבר זו. לא כן בסכסוכים ארגוניים, בהם ההליך עדיין מהיר וגם גמיש בצורת התנהלותו.

לגבי טעון ההתמחות המצב מורכב יותר. נזכור שהטעון מושתת על שני אדנים: קיומה של דיציפלינה משפטית נבדלת – "דיני העבודה"; זיקתם של דיני העבודה ל"יחסי העבודה", שהיא דיציפלינה חברתית כלכלית, אשר מובאת אל תוך ההליך המשפטי באמצעות נציגי הציבור, שאינם משפטנים אלא שותפים ליחסי העבודה. הבחנה זו מכווינה את השינויים הדרושים במערכת:

· מצד אחד, אנו עדים בשנים האחרונות לצמיחתן ומיסודן של התמחויות משפטיות שונות במערכת השיפוט הכללית. לכן מעמדם הייחודי של דיני העבודה כשלעצמם אינו מצדיק עוד, לדעתנו, קיומה של מערכת שיפוט נבדלת.

· מצד שני, נותר בעינו הייחוד של משפט העבודה כדיציפלינה שאינה משפטית טהורה, אלא שזורה במערכת יחסי עבודה. לא עולה על דעתנו לנגוס, למשל, בהלכה הפסוקה לפיה "ההקשר התעשייתי" צריך לשמש לצורך פרשנות והשלמה של חוזה העבודה. אין עוד תחום משפטי שהנוהג המקומי ממלא בו תפקיד פעיל כבמשפט העבודה, והדבר נחשב חיובי וחיוני. בדומה לכך, דיון בבקשות לצו מניעה לשביתה מחייב שילוב מיומנות משפטית עם הבנה עמוקה של מערכת יחסי העבודה הקיבוציים. לדעתנו, "משפטיזציה" מלאה של דיני העבודה תזיק למערכת יחסי העבודה וממילא גם למשק המדינה.

יישוב בין שתי מגמות סותרות אלה אינו מחייב פשרה, אלא פתרון מאובחן. ההבחנה החשובה היא בין סכסוכים ארגוניים לבין יתר הסכסוכים. הבחנה זו חשובה לעניין שיתוף נציגי הציבור במותב. מערכת יחסי העבודה הקיבוציים מאופיינת בהגדרתה בממד מוסדי ארגוני. זו מערכת שבה סכסוך נתון מערב ארגונים שונים, משליך על מערכת היחסים ביניהם גם מעבר לנשוא הסכסוך הנתון. זו מערכת ייחודית באמת, וההבנה בה מחייבת מקצועיות וניסיון בפני עצמם. אין לדרוש מן השופט המשפטן שיהיה בעל מקצועיות כפולה, ואין גם לצפות לכך כל עוד אין שינוי בתכניות הלימודים בבתי הספר למשפטים, בדרישות לקבלת רישיון עריכת דין ובדרישות הניסיון שהן תנאי למינוי כשופט.

נציגי הציבור מוסיפים אפוא את הממד החסר. נכון הדבר ששיתוף נציגי הציבור מכביד על המערכת מבחינה ארגונית. מכאן הרעיון לצמצם את ההיזקקות להם לסוגי הסכסוכים בהם התרומה הסגולית שלהם מורגשת במירב – הסכסוך הארגוני.

יחד עם זאת, חשוב עדיין שכל סוגי הסכסוכים יישארו בטיפולם של בתי הדין לעבודה. משפט העבודה האינדיבידואלי נושק למשפט העבודה הקיבוצי בצורות שאינן מאפשרות ניתוק ביניהם.

אנו מציעים להיזקק להבחנה לפי סוגי הסכסוכים השונים גם לעניין רשות הערעור לבית המשפט העליון. ביקורת בג"ץ שהיא מרוסנת מטבעה, בהשוואה לערעור, תואמת את בלעדיות ההתמחות של בתי הדין לעבודה שכאמור קיימת עדיין במלואה לגבי הסכסוכים הארגוניים; רשות הערעור, לעומת זאת, תענה על הצורך ביתר אחידות בדין המהותי בסכסוכים שאינם ארגונים כשהייחוד של בתי הדין לעבודה מובהקת פחות. אם תקבע הועדה שאין אפשרות להפרדה המוצעת בין סוגי הסכסוכים, מוטב להשאיר על כנו את המצב הקיים לעניין זכות הערעור לבית המשפט העליון, בשל הפגיעה במעמד השופטים במערכת בתי הדין לעבודה.

ההצעה לאפשר לשופט לפנות לנציג ציבור לקבלת חוות דעת באה להותיר את תרומתם המקצועית של נציגי הציבור באופן נקודתי. דוגמה מובהקת היא במקרה של סכסוך בנושא פנסיה, שמורכבותו גדולה ומצדיקה פניה לנציג ציבור בעל ניסיון וידע מיוחדים בתחום. כיוון שהדבר בא לסייע לשופט ולא רק לצדדים, חייבת להיות אפשרות של פניה יזומה על ידי בית הדין, ולא רק פניה לפי בקשת צד להליך.

ברור שרמתם האישית והמקצועית של נציגי הציבור אינה אחידה. נדרשת חשיבה מחדש לגבי הכישורים והכשרה של נציגי הציבור, בטרם ישמשו חברי מותב בבית הדין. דיוני הועדה עשויים לתרום גם לבחינת רעיונות בתחום זה.

בברכה,

רענן דינור

המנהל הכללי

העתק: מר אהוד אולמרט – מ"מ רוה"מ ושר התעשייה המסחר והתעסוקה

עו"ד שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי עבודה

עו"ד תומר מוסקוביץ, היועץ המשפטי