תיקון סעיף 2

1.

בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג1)

(1)       בתקופה הקובעת ובתקופות ההארכה, לא יפטר מעביד עובד בשל היעדרות מהעבודה או אי-ביצוע העבודה בהתאם להוראות ההסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה, מחמת מצב בטחוני כמשמעותו בהסכם האמור ששרר במקום מגוריו או במקום עבודתו של העובד, ובלבד שמקום העבודה או מקום המגורים, לפי הענין, מצויים באזור הכרזה; בפסקה זו –

"אזור הכרזה", "הסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה" ו-"התקופה הקובעת" – כהגדרתם בסעיף 18א;

"תקופות הארכה" – כמשמעותן בסעיף 18ה.

(2)       הוראות סעיפים 4, 7 ו-8 לא יחולו לענין פסקה (1)."

הוספת פרק ב'1

2.

לפני כותרת פרק ג' לחוק העיקרי יבוא:

"פרק ב'1: תשלום שכר לעובדים באזור הכרזה – הוראת שעה

הגדרות

18א.

בפרק זה –

"אזור הכרזה" – כהגדרתו לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961[2], לגבי התקופה שמיום כ"ח באייר התשס"ז (16 במאי 2007) עד יום י"ז באלול התשס"ז (31 באוגוסט 2007);

"הסכם קיבוצי" – הסכם קיבוצי כללי או מיוחד כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957[3];

"הסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה" -  הסכם קיבוצי שנחתם ביום כ"ח בסיון התשס"ז (14 ביוני 2007) בין מדינת ישראל לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שענינו תשלום שכר לעובדים באזור הכרזה, שנעדרו מעבודתם או שלא ביצעו אותה;

"התקופה הקובעת" – התקופה שמיום כ"ח באייר התשס"ז (16 במאי 2007) עד יום י"ד בסיון התשס"ז (31 במאי 2007);

"עובד" – למעט מי שחל עליו ההסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה.

חובת תשלום שכר

18ב.

(א)       עובד שבמהלך התקופה הקובעת נעדר מהעבודה או לא ביצע את העבודה, בימים שבהם היו מקום עבודתו או מקום מגוריו באזור הכרזה, ישלם לו מעבידו במועד לתשלום שכר העבודה שנקבע בהסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה, שכר בעד תקופת ההיעדרות או אי-ביצוע העבודה כאמור, בהתאם להוראות ההסכם האמור; לענין זה, "היעדרות מעבודה או אי-ביצוע עבודה" – בהתאם להוראות ההסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה.

(ב)       חל על עובד הסכם קיבוצי שהסתדרות העובדים הכללית החדשה אינה צד לו ואשר מסדיר, בין השאר, תשלום שכר בעד תקופת היעדרות או אי-ביצוע עבודה באזור הכרזה, בתקופה הקובעת, כולה או חלקה, יחולו לגבי העובד הוראות ההסכם הקיבוצי האמור, במקום הוראות סעיף קטן (א), ואולם כל עוד לא נחתם הסכם קיבוצי כאמור יחולו על אותו עובד הוראות סעיף קטן (א).

(ג)       דין שכר המשתלם לפי הוראות ההסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה, או לפי הוראות סעיפים קטנים (א) או (ב), כדין שכר עבודה לכל דבר וענין.

שמירת דינים

18ג.

אין בהוראות פרק זה כדי לגרוע מהוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985[4], לענין אישור שר האוצר בדבר שינויים בשכר או מתן הטבות כספיות אחרות הקשורות בעבודה מעבר למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה, או מהסמכויות הנתונות לשר האוצר לפי החוק האמור.

עדיפות

18ד.

הוראות פרק זה יחולו על אף האמור בכל דין.

תקופות הארכה

18ה.

שר התעשיה המסחר והתעסוקה, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, של הכנסת, רשאי, בצו, להאריך את התקופה הקובעת בתקופות נוספות שלא יעלו בסך הכל על 90 ימים ושלא יימשכו לאחר יום י"ז באלול התשס"ז (31 באוגוסט 2007) (בסעיף זה – תקופות ההארכה), ובלבד שנכרת הסכם קיבוצי המאריך את תוקפו של ההסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה או נכרת הסכם קיבוצי אחר שענינו תשלום שכר לעובדים שנעדרו מעבודתם או שלא ביצעו אותה, בתקופות ההארכה; ואולם לענין תקופות ההארכה, יקראו את ההגדרה "הסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה" שבסעיף 18א כאילו במקום האמור בה נאמר "הסכם קיבוצי שחל בתקופות ההארכה שאישר לענין זה שר התעשיה המסחר והתעסוקה, בהסכמת שר האוצר, וענינו תשלום שכר לעובדים שנעדרו מעבודתם או שלא ביצעו אותה בתקופה האמורה".

תחולה

18ו.

הוראות פרק זה לא יחולו על מי שנקרא לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967[5].

ביצוע ותקנות

18ז.

שר התעשיה המסחר והתעסוקה ושר האוצר ממונים על ביצוע פרק זה והם רשאים, באישור ועדה משותפת לוועדת הכספים של הכנסת ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, של הכנסת להתקין תקנות לביצועו."

תחילה ותוקף

3.

(א)       תחילתו של חוק זה ביום כ"ח באייר התשס"ז (16 במאי 2007).

(ב)       הוראות סעיף 2(ג1) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, יעמדו בתוקפן עד יום י"ז באלול התשס"ז (31 באוגוסט 2007).

אהוד אולמרט ראש הממשלה

אלי ישי

שר התעשיה המסחר והתעסוקה

אהוד אולמרט

שר האוצר

דליה איציק

ממלאת מקום נשיא המדינה