בסמכותה של הנציבות לטפל בכל הפרה של שוויון הזדמנויות בעבודה הן על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והן על פי החוקים הנוספים המפורטים לעיל (הנמצאים בתוספת לחוק):

1. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988.
2. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996.
3. חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954.
4. חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 – לגבי תביעה אזרחית שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בה.
5. סעיפים 9ג עד 9ז לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.
6. סעיפים 41, 41א ו-41ב לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949.
7. סעיף 15 א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959.
8. סעיף 6ג לחוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951.
9. סעיפים 42 ו-42א לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה), וסעיף 64א לחוק שירות התעסוקה, לענין סעיף 42 לחוק האמור.
10. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 לענין  תלונה לפי החוק האמור שענינה הפרת הוראה לפי חקיקת השוויון בעבודה.
11. סעיף 173ב' לפקודת העיריות [נוסח חדש]
12. סעיפים 50א' ו-50ב' לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975.